בלוגצ'יק

לעיתים אנו מוצאים את עצמנו מתעצבנים על דברים קטנים ושוליים בלי שום פרופורציה. הדברים הקטנים הללו הם לא הסיבה שאנו מתעצבנים.

לכולנו יש שני זאבים בתוכנו הנלחמים זה בזה כל הזמן. זאב אחד הוא כעסן, חרדתי, קנאי וערמומי. הזאב השני הוא נדיב, אוהב, כנה ושליו. איזה זאב מנצח?

עצרו שניה. קחו נשימה. שמתם לב פעם שיש לכם קול בתוך הראש? קול שמדבר כל הזמן, ולא מפסיק לרגע?

לפעמים אנחנו כל כך רגילים להאחז בסבל שלנו, שאנחנו כבר לא יודעים מי נהיה בלעדיו. איך משחררים?

אבא שלי, שהיה מלחין, תמיד אמר שלכתוב מנגינה פשוטה זה הכי קשה. לכולנו יש נטייה לסבך, ומה אם נלמד לפשט קצת?

אם עשיתם אי פעם שינוי משמעותי בחייכם, כמו פרידה מבן/בת זוג למשל, או שינויי בקריירה, אתם בטח יודעים שהבחירה היא אף פעם לא בין "עבדות לחירות", אחרת זה היה נורא פשוט לבחור.

כולנו רוצים להיות שמחים ואנחנו רגילים לחשוב על שמחה כמשהו שקורה באופן ספונטני. מעט אנשים יודעים שזו בחירה.

הים אינו כועס. הוא לא נעלב או מרגיש בודד... הוא פשוט סוער.

קמים בסטרס? הנה תרגול כיצד להתחיל את הבוקר בטוב.

מי אני כשאני רק אני? כשאני לא אמא של, לא אשתו של, לא בת של, לא חברה של, לא עובדת אצל... אלא פשוט אני?

אנחנו כל כך רגילים להתמקד במה שאין, במה שחסר, רגילים לסמן את היעד הבא ולשאוף ליותר.