שתי דרכים לשימת לב
אגדה אינדיאנית מספרת על זקן השבט המשוחח עם ילד ומסביר: "לכולנו יש שני זאבים בתוכנו הנלחמים זה בזה כל הזמן. זאב אחד הוא כעסן, חרדתי, קנאי וערמומי. הזאב השני הוא נדיב, אוהב, כנה ושליו."
הילד שואל – "איזה זאב ינצח בקרב?" הזקן עונה – "הזאב שאותו אנחנו מאכילים".
"זה לא אומר שאנחנו צריכים להתעלם, לפגוע או להרוג את הזאב הכועס. אם נעשה את זה, נמצא את עצמנו במאבק מתמשך איתו ובכך בעצם נחזק אותו דרך הפחד והעויינות שלנו. שנאת הזאב הכועס שואבת לנו את כל האנרגיה. מה שניתן לעשות במקום הוא להביא תשומת לב עדינה לזאב הכועס, להכיר בקיומו, ולשחרר את המחשבה שהוא יודע הכל. אם נצליח לעשות את זה, הוא בסופו של דבר ילמד לשכב לצידנו, לשמור עלינו כשצריך, ויפסיק להיות האויב.
במקביל, נחזק את הזאב הטוב והנדיב. נזין ונטפח אותו על מנת שנוכל ללכת בעקבותיו. הזאב השליו הזה יכול להפוך למורה דרך יציב אשר מלווה אותנו בחוויות החיים השונות בין אם הן נעימות או סוערות, מהנות או מאכזבות. חוויות באות והולכות ומשתנות כל הזמן אבל כך, תמיד יהיה לנו מדריך שיעזור לנו לעבור אותן."
זו אחת ממטרות המיינדפולנס – ללמד אותנו לזהות את המחשבות והרגשות שלנו ממש בתחילתן, ולהבין איזה זאב מדבר מתוכנו. כשאנו מודעים לרגשות ולמחשבות שלנו תוך כדי שהן קורות, אנו יכולים לבחור איך ומתי כדאי להגיב, ומתי נכון להרפות ולשחרר. אנחנו לא חייבים לפעול מתוך דפוסי התנהגות ומחשבה ישנים. אנחנו חופשיים לייצר מציאות חדשה.
זה רק דורש אימון.
הנה סרטון קצר עם הסיפור:
