האם אי פעם שמתם לב כמה קל לנו להכנס למאבקים פנימיים בין המחשבות והרגשות החיוביים שלנו לבין אלו השליליים?

זה בא לנו ממש בטבעיות. זה כאילו אנחנו נתפסים בתוך משחק שחמט שבו כל המחשבות והרגשות החיוביים שלנו נמצאים בצד אחד של הלוח, וכל המחשבות והרגשות השליליים בצד השני, ואנחנו הופכים להיות כל כך מושקעים בנסיון לנצח את המשחק הזה. אנחנו מזיזים את המחשבות והרגשות החיוביים על פני הלוח בתקווה לשלוט בו, להעיף את כל המחשבות והרגשות השליליים. 

אבל יש שתי בעיות בלהעביר כך את החיים.

ראשית, יש מספר בלתי מוגבל של "כלי שחמט" חיוביים ושליליים, לכן הקרב הזה אף פעם לא מסתיים, הוא נמשך לנצח. 

הבעיה הנוספת היא, ש"כלים" חיוביים מושכים "כלים" שליליים. אתם מזיזים כלי חיובי – "אני חבר טוב", והוא מיד מושך איתו את הכלי השלילי "לא אתה לא, מה לגבי הפעם שעשית כך וכך?". אתה מזיז את הכלי החיובי "אני מקבל את עצמי" – והוא מושך את הכלי השלילי "לא אתה לא, מה לגבי היריכיים שלך והבטן?" וכך ממשיך לו המאבק... 

מה אם נוכל ללמוד להיות כמו הלוח עצמו? הלוח נמצא בקשר אינטימי עם הכלים, הוא מייצר מרחב עבורם, אבל הוא לא מעורב בקרב. אם נוכל ללמוד להיות יותר כמו הלוח, לקחת צעד אחורה ולצפות במחשבות וברגשות שלנו, לתת להם לבוא וללכת, לעשות להם מקום מבלי להתפס במלחמה או במאבק איתם, יהיה לנו הרבה יותר קל לבנות חיים מלאים ומשמעותיים.

כשאין מאבק פנימי, אנחנו פנויים להשקיע את האנרגיה שלנו במי ובמה שחשוב לנו באמת במקום במאבק עקר של המחשבות והרגשות שלנו.